<h1>תמים דעים סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ומצאתי כתוב לרבי מאיר בר יוסף בשם הרב רבי יצחק בן מרן לוי כי ה"ה לע"א שהדליק את הנר בשבת בשביל ישראל או שמלא מים לבהמת ישראל או שעשה לו כבש בשבת כולן מותרים לישראל אחר ואין הפרש בזה בין שבת ליו"ט ויש ראיה לזה מן התוספתא דגרסינן בסוף שבת ע"א שהביא חלילי' מרשות ישראל בשבת לא יספוד בהם אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר. מחוץ לתחום אסורין ופירשנו דלא בעינן בכדי שיעשו אלא אאיסור מלאכה דאורייתא כגון מחובר וכיוצא דא"כ רב פפא דאמר (ביצה כד ע"ב) ביש במינו במחוב' לערב אסורים בכדי שיעשו אסיפא דכולה מלתא הוה לי' למימר אבל הרב רבי' אלפאס ז"ל אמר במסכת שבת פרק שואל דע"א שהביא חלילין לישראל אסו' אלא א"כ (שהיה) [שהה] במוצאי שבת בכדי שיבאו ממקום קרוב דסביר ליה בחוץ לתחום בעי' בכדי שיעשו וכן השיב בתשובות ואנן מפרשינן לה וזו תשובת הרב אלפאסי ז"ל כל מה שעשה הע"א לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כמו הדלקת נר וכבש דנר וכבש לאחד נר וכבש למאה מותרין לאלתר ומה שעשה הע"א אדעתא דכ"ע ולא יחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו, לערב אסורין בכדי שיעשו כגון ע"א שהביא חלילין וכגון דברים המתלקטים בכל יום וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום אבל דברים העושים ע"א בשביל ישראל אסור לעולמו' כגון קבר וארון אם בשביל ישראל לא יקבר עולמות וזה שאמר עשו (לא) [לו] ארון עשו לו קבר יקבור בו ישראל פרכינן (בגמרא שבת קנא ע"א) הכי נמי נימא בכדי שיעשו ואמר עולא בעומד באסרטיא שהוא רשות הרבים וכל העובר רואה את המת ואחר כך רואה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו הע"א המת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הע"א נעשה לבד ולא אדעתא דכ"ע ולא צריך בכדי שיעשו ואם בשביל ישראל לא יקבור בו עולמות ומה שאמר (שבת קכב ע"א) בע"א שהדליק את הנר ומלא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור לא תימא הא לערב מותר שבין נעשה בשבילו בין לאחר לערב מותר. וזה שלא אמר עולמות מפני שהוא דבר שאינו מתקיים וזה שאמר יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו לפיכך אם אמר לא יאכל עולמות כלומר לא יאכל כלל אבל בהדלקת הנר ומלוי מים לא הוצרך לומר עולמות ע"כ זאת התשובה.
